menu

26 בנובמבר 2012

באיחור אופנתי של 4 חודשים, יום הולדת 3 לגוזל!


פוסט זה נכתב לפני למעלה מארבעה חודשים: 01.06.12, יום ההולדת של הגוזל שלנו. תחת נטל החיים הנוכחי לא הצלחתי לסיים אותו כראוי; לכן החלטתי שאני מתגמשת באגף הפרפקציוניזם, העיקר שכבר יפורסם.

הילד האהוב שלנו בן 3!
שלווווש! אלוהים איך הזמן טס. זהו, אין לי תינוק יותר; לא סתם יש בד"כ הפרשים של שלוש שנים בין ילד לילד. הצורך בעוד תינוק קטן מגיע בדיוק שהתינוק שלך הופך להיות ילד, והצורך שלו בך הולך ופוחת.

השבוע נעם אמר לי "אמא, אני רוצה שתיהיה המלכה שלי כי את חמודה" ואני רק אמרתי לעצמי: "נכון!" וגם: "אוי בבקשה שהגיל המקסים הזה לא יעבור כל כך מהר". איזה אושר זה שהוא עוד מתכרבל בחיקי ואני יכולה לשמור עליו ולהגן מכל צרה. כל יום יש לו איזו הברקה חדשה ומחברת השירבוטים שלו מתמלאת בעוד ועוד פנינים; עוד מספר שנים, שאזכיר לו כמה הוא היה מחובר אליי, הוא יגחך ויגיד לי לא להביך אותו ליד חברים, וגם שהוא צריך 50 שקל.

את יום הולדתו השלישי חגגנו, כמובן, בשני אירועים נפרדים: יום הולדת בגן (שכבר הסתיים והתחלנו גן חדש) ויום הולדת בבית.
הגננת של נועמיקו מספרת שהוא כל כך התרגש עד שלא היה מסוגל להתרכז בכלום מלבד לסדר את הגן, לארגן את שולחן יום ההולדת ולסדר את הכריות והילדים בשלשות. אנחנו הגענו בשעה 11:00 והוא כבר שעה לפני היה בהכנות. אלכסנדרה הגננת האלופה! לא יכלה שלא לצלם אותו, קבלו הצצה:









כאן כבר אמא ואבא(שמצלם) סבא וסבתא*2 הגיעו לחגיגה



כל ילד קיבל עוגיה בתוך שקית. ועוגת טרקטור ירוק לבקשת חתן השמחה (הצילום מהטלפון בשעת לילה מאוחרת עמכם הסליחה)

מסיבת יום ההולדת הייתה מקסימה ומרגשת, במיוחד הברכה של הצוות הנפלא. נעם לא ממש שיתף פעולה כי היה נרגש במיוחד, אבל פיצה על כך במסיבת יום ההולדת בבית בשבת.
נתבקשנו לכתוב ברכה ולהקריא אותה בגן, אבל בחרתי דווקא לשתף אתכם בברכה שהגננת שלו כתבה(אלכסנדרה אנחנו כל כך מתגעגעים אליך!); כ"כ התרגשתי! היא מכירה את הילד שלי בדיוק כמוני והרי כל אמא חושבת שהיא מכירה את הילד שלה טוב מכולם:

"עינים מדהימות כמו שני אגמים
שיער שחרחר ו...אאאך! איזה ריסים!
מי זה חוגג עם זר על הראש?
זה נעם שלנו- הוא כבר בן שלוש.

ילד חתיך, רגיש ושובב
שאוהב לרוץ,לשיר, לרקוד ומשתעמם בלי חבריו

זללן לא קטן של עוגות וממתקים,
אך לרוב מוכן לחלוק גם עם חברים
אכפת לו מאוד מה קורה מסביבו:
מי נפל, מי בכה, מה עושה רעש פה?

פתרונותיו הם פשוטים ומתאימים לכל גיל:
אם בוכים- רוצים את אמא
אם חולים- יעזור ד"ר גיל-גיל

אוהב חיבוקים, מגע ונשיקות
ולחפש בהזדמנות איזה אוזניים פנויות

לך נעם, אנו מאחלים
המון מזל טובים
שתגדל ותצמח ותגיע למרחקים
אנחנו תמיד אותך אוהבים מנשקים ומחבקים.

וגם אנחנו ילד אהוב שלנו ממשיכים באהבה גדולה ללוות אותך השנה כמו בכל השנים שעוד יבואו במסע החיים המשותף שלנו. נהנים לראות אותך גדל ומתפתח, אוהב לאהוב את כולם סביבך; פעלתן וסקרן,מוזיקה זה בנשמה שלך ואני בטוחה שעוד אכתוב כאן על הקונצרטים שלך. רגיש עם לב ענק. עטוף בחברים מקסימים ובעיקר נהנה מהחיים, ותמיד תמיד שמח. אמן וכל חייך יהיו מאורים באור ושמחה ומוקפים באהבה.


נעם שלנו כל חודשיים מחליף את האהבה שלו. היינו בעיר הקטרים, טרקטורים, מכסחת דשא, ועכשיו אנחנו ברחוב סומסום: עוגיפלצת, אלמו, אריק ובנץ אלו האהבות החדשות.
עשינו שילוב ביום ההולדת והרי לפניכם התוצאה


(מתנצלת מראש לא צילמתי כמעט לכן רוב הדברים לא מתועדים וגם מה שמתועד צולם לרוב מהטלפון)





כל ילד קיבל מתנה: שקית של עוגיות שנעם ואני הכנו ושקית ערכת אפייה שתפרתי עם מערוך קטן וחותכני עוגיות.
זאת הייתה המתנה לכל ילד.










השקיות התפורות עם חותמת של: stampinup ודיו לבדים שנקנה מנתנאלה 



ועוגיות על מקל, תודו שזה מזכיר את העוגיה "בשרק" 1 העוגיות היו ארוזות במנייר צלופן שקוף עם סרט ונעם חילק לכל ילד שקית ערכת אפייה ועוגיה





עוגת עוגי פלצת שבלי השכנה המדהימה שלי לא הייתה נראית ככה. מצקין אהובה תודה רבה על העזרה בשעת משבר. והקסדה שימשה כזר הוא סירב להיפרד ממנה.



 כל ילד קיבל בקבוק מים עם אלמנט מודפס שחזר על עצמו...



זאת הגרפיקה שהשתמשתי בה שנה שעברה רק שיניתי את המוטיב טרקטור שחזר על עצמו






אבא שלי כבר שנה שלישית מאחורי הקלעים מקלף מדבקות, מנפח, חותך, מבשל ועכשיו גם מעצב סלסלות אבטיחים. להזמנות חייגו: הייתן רוצות




הייתה גם הצגה מקסימה של שני גיסתי על גמד קטן ונחמד שיוצא לטיול ומחלק מתנות לכל הילדים בסוף...



נעמיקו שלנו היה כל כך מאושר וכך גם אנחנו!




הילדים קישטו קאפקייקס בשוקולד וסוכריות שסבתא אתי הכינה (לא היה לי מושג בכלל,היא הפתיעה אותי עם זה ושמחתי על הרעיון)





ואין ספק שהמכסחת של סבתא אלישבע הייתה מרכז העניינים







ונחשו איזו מתנה הוא הכי אהב?......

סבא רוני בנה לו מכסחת דשא ידנית ומאז כל יום אנחנו שומעים אותו ברררררררררררררררררררררר עם קסדה על הראש אוזניות כמו סבתא והילד מאושר!
מי צריך יותר מזה?

היה כייף, כייף (כמו שנעם אומר שהוא נהנה מאוד) ואני מוכרחה להודות שהשנה אפילו נהנתי. היתה אוירה נעימה ורגועה, לא עבדתי קשה מידי וחשוב מכל: הילד שלי היה בעננים.
אז נתראה בשמחות....
מקווה לבקר כאן יותר:)
הילה




19 באפריל 2012

"מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַעֲשֶׂה בְּגֶזֶר!


"מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
מַעֲשֶׂה בְּגֶזֶר!
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר.

גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר, גֶּזֶר –
אֵין כָּמוֹהוּ גֶּזֶר!
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר.....



לפני מספר חודשים באחד מימי השישי, חיפשתי מתכון מהיר ופשוט, עם חומרים שתמיד יש בבית; כך שלא יהיה צורך להטריח את גדי למגה בסכנין בשעה 16:00 או להתדפק על דלתות השכנים. בילדותי לא היה דבר כזה שביום שישי הבית לא מריח כמו מאפייה, תמיד הייתה לפחות עוגה אחת לשבת, מעשה ידיה של אימי, האופה הטובה ביותר בכל רחבי המשפחה.
 נעם שלנו וירקות לא חברים כלל, על כן חיפשתי מתכון של עוגת גזר - הירק היחיד שהוא עוד איכשהו מוכן לאכול. בין חולשותי הרבות נמצאת גם המשיכה הבלתי נשלטת לספרי בישול, אני תמיד נהנת לפתוח כמה ספרים ולחפש את המתכון הבא... אני אף פעם לא מדייקת ותמיד מאלתרת לפי טעמנו וכך גם עשיתי עם עוגת הגזר, מקווה שתהיה לטעמכם. כבסיס שימש מתכון מהספר "עוגות בחושות של בני סיידה" שעומד מאחורי כמה מהצלחותי הגדולות בתחום הבחישה.
עוגת הגזר יוצאת אורירית עד מאוד, ולמרות התחושה שזו עוגה בה הופרדו ביצים, לא כך הדבר. אני מכינה אותה ללא תוספת אגוזים או כל דבר אחר בשביל שגם נעם יוכל להנות ממנה; בפעם האחרונה הוספתי חמוציות וזכיתי לתשואות ממושכות. עם הצלחה קשה להתווכח, ולא היה טועם שלא ביקש את המתכון.  מאז הפכה להיות עוגת הבית - וכל יום שישי בצהריים נכנסות 3 תבניות לתנור.


אז לכל חברותי האהובות, אל חשש, זה שחשפתי בפניכן את המתכון לא אומר שאפסיק לדפוק על דלתכן עם עוגה חמה מהתנור ביום שישי:)

המתכון:




4 ביצים
2 כוסות סוכר
3 שקיות סוכר וניל, או 3 כפיות תמצית וניל איכותית
קליפה מגוררת מתפוז אחד (אני לא הוספתי וזה לא חסר במיוחד)
קליפה מגוררת מלימון אחד
1/3  1 כוסות שמן קנולה או תירס
3/4  2 כוסות קמח מנופה
2 שקיות אבקת אפייה
1/2  1 כוסות אגוזי מלך קצוצים (אני לא שמתי)
1/2  1 כוסות צימוקים בהירים
500 גרם גזר (6-5 גזרים) קלוף ומגורר דק
50 גרם גינגר מסוכר,קצוץ (לא הכרחי)
1 כפית גדושה קינמון
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/4 כפית מלח



* 3 תבניות כיכר בגודל 10*30 ובעומק של 5 ס"מ משומנת ומקומחת


הגזרים שבתמונה מהגינה של שכנתי היקרה

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות) שמים בקערת המערבל את הביצים, הסוכר, סוכר הוניל וגרידת התפוז והלימון ומערבלים 2 דקות. מוסיפים את השמן ומערבלים עוד 4 דקות. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבלים עוד 4 דקות (הזמנים כאן חשובים מאוד! הם אלו שעוזרים לעוגה לצאת מאוד אורירית)

2. מוסיפים את האגוזים, הצימוקים, הגזר,הגינגר והתבלינים ומערבבים ידנית לקבלת בלילה אחידה.

3. יוצקים את התערובת לתבניות. מניחים את התבניות בתבנית תנור גדולה ואופים 50-55 דקות, עד שקיסם עץ הננעץ במרכז העוגה יוצא עם מעט פירורים לחים. מצננים וטוחנים





בתאבון ושבת שלום!

הילה





15 באפריל 2012

אביב הגיע פסח ביי!

פסח הוא מחויבות אחת גדולה! לפגוש את המשפחה, לבקר את ההורים (כי לא עשינו איתם את הסדר השנה), לקפוץ לבקר את החברה שילדה לפני 3 חודשים ועוד לא הספקתי לראות; אבל אם אני כבר נוסעת דרומה, אז למה שלא נקפוץ גם לקיבוץ לבקר את אחותי??? ואם אני כבר בקיבוץ אז מה, לא נקפוץ לבקר את שאר המשפחה? ובדרך חזרה לא נעצור לשתות קפה אצל החברים של גדי שלא מזמן קנו בית בשהם והמזמן הזה היה לפני שנה וחצי ועוד לא היינו שם? ברור שנעצור, והרי תמיד אנחנו נפגשים עם החברים שלי יותר, אז צריך לסמן וי, זה אומנם חתיכת עיקוף אבל "זה כבר בדרך לא?"
ואולי כבר נישאר לישון? כי מחר הוזמנו לעל האש עם כל החבר'ה... ואני מתחילה במסכת ההשוואות הבלתי נמנעת בראש, ע"מ לקבוע איזו מחויבות גדולה יותר? ורק שאף אחד פה לא ייעלב חלילה: "מה? אנחנו לא מאמינים שהייתם בדרך ולא עצרתם לקפה!" ורק מהמחשבה על כמויות הקפה שנאלצנו לשתות בדרך לקיתי בהרעלת קופאין.
ומה אני אגיד? אני בסה"כ רוצה מפגש עם החברה הכי טובה שלי, סוליקו, כמו בימים הטובים - אז נהגנו לאכול א.בוקר אני סיימתי את החביתה שלי כשהיא עוד חמה ולא תוך ריצת מרתון. לשבת איתה על קפה וסיגריה (במפגשים מהסוג הזה מותר) ולקטר קצת ושהיא תקטר בחזרה כי אני יודעת שיש על מה...:) ואז שתינו נרגיש שפויות שגם אם יש לנו רק ילד אחד מותר לנו לקטר.
אז אחרי כל החופש הזה שהאמת היה לא רע! כי השנה החלטתי שפסח הוא בשבילנו בשביל המשפחה הפרטית שלי ושפסח יש גם שנה הבאה ואני אמצא את הזמן לעשות את סבב הביקורים האלו.
ואת החופש מהחופש אני לוקחת ביום רביעי, ונפגשת עם חברה בת"א, סוליקו! (טוב לא ממש סוליקו היא תגיע עם עגלה) אבל זה הכי קרוב למה שתכננתי והיא תוכל לקטר לי על החזרה לעבודה, ואני אוכל לקטר לה על זה שאני לא ישנה כבר שלוש שנים ואת השאר אתן בוודאי יודעות.... 
בקיצור מי אמר ששיגרה זה רע?
עכשיו לקינוח תמונות מהטיול שעשינו לאות הזדהות עם מסעם של בני ישראל במדבר. היה נהדר, להוציא את סופת החול שהרסה לכולם את ארוחת הערב ולי את הבריאות ואת השיער. נעם היה מבסוט ונראה לי שלא הייתה לו בעיה להישאר שם עוד שבוע.
מדהים איך שקצת טבע עושה טוב לנשמה. ביום השני תכננו לעשות את המסלול של נחל צפית, אבל הסתמן שהוא קצת קשה מידי לקטנטנים שלנו, עם כל הסולמות והגבהים, אז בבושת פנים ויתרנו. לאהוב שלנו זה לא ממש שינה: כן טיול, אין טיול העיקר שהוא משתולל לו בחול ויכול להסתובב עם תחתונים ועם הכובע של אמא.
בתחילת הטיול הוכרז על משחק של מי הילד שיילך לישון מוקדם יותר.  כמובן שאנחנו הפסדנו!
הרי נעם ישן לילה שלם רק בתוך הבטן שלי:)
שיהיה לכולם שבוע טוב וחזרה קלה לשגרה....

קודם כל הצצה ליופי שמתרחש אצלי בגינה והנוף המשגע שאנחנו נושמים כל בוקר











מצאנו את התאום של נעם! אצבע בפה ויד באוזן:)